יום שני, 11 באפריל 2011

מחשבותיו של נור שחאדה המתאם הפלסטיני של לוחמים לשלום לקראת הנסיעה שלו

יקירי רוני,
אני מתעניין בנסיעה לגרמניה, וזאת מכמה סיבות.
ראשית, משום שאנו בלוחמים לשלום פועלים ביחד לסיום הכיבוש ולהשגת שלום בין שני העמים ולכן חשוב מאוד שהגרמנים ידעו כי אפשרי הדבר שפלסטינים וישראלים יפגשו לצורך פעולה משותפת למען האנושיות והשגת החירות עבור העם הפלסטיני.
שנית, הצורך לחזק את התמיכה הבינלאומית ללוחמים לשלום, היות וגרמניה היא מדינה בעלת חשיבות רבה בקהילה הבינלאומית ותמיכתה בנו חשובה מאוד.
שלישית, חיזוק הפעולה הלא-אלימה באמצעות התוודאות לניסיונם של עמים אחרים ושמיעת עמדותיהם.

דבריה של תמר לגבי הנסיעה לגרמניה


הפגישה השנייה של סמינר הנראטיבים בבית ג'לא, שבו אנו משתתפים כחברי "לוחמים לשלום", הייתה המשמעותית ביותר עד כה.
הוזמנו לסמינר על-ידי "פורום המשפחות השכולות", ששני נציגים מטעמו, ישראלית ופלסטיני, מנחים את הסמינר.
בפגישה זו תוכנן סיור של משתתפי הסמינר, ישראלים ופלסטינים, למוזיאון "יד ושם" ולכפר ליפתא.
מנחי הסמינר הדגישו שוב ושוב, כי כינוסם של שני הנושאים יחד אינו מצביע על השוואה בין שניהם, אלא נובע מהעובדה שאלו שתי הטראומות המכוננות בכל אחד משני הנראטיבים הלאומיים, הישראלי והפלסטיני, ולכן חשוב מאד ששני הצדדים יכירו את שתיהן.
הסיור בוטל בגלל אי מתן אישורים לרבים מן המשתתפים בצד הפלסטיני להיכנס לישראל.
במקום זאת, נפגשנו שוב בבית ג'לא, ושמענו עדות מן הנכבה מפיו של חאג' קשיש מן הכפר נחלין, וכן את סיפור העדות של יצחק אלחנן מן השואה מפי בנו, רמי אלחנן, חבר יקר ב"לוחמים לשלום" וגם ב"פורום המשפחות השכולות".
אחרי סיפור העדות של רמי, התבטאו כמה אנשים וביניהם אני. ציטטתי את דבריו של בסאם עראמין, בלי להביאם בשם אומרם, ואמרתי שלימוד אודות השואה יכול לעזור לפלסטינים להבין טוב יותר את התנהגותם של הישראלים.
חברתי הטובה העירה לי שזו בקשה חצופה, ושאי אפשר לצפות מהפלסטינים להבין את האלימות שלנו כלפיהם בעקבות הלימוד אודות השואה.
ניסיתי להסביר שלא התכוונתי שעליהם לקבל או להצדיק את התנהגותנו. ואז, עם או בלי קשר לדבריי, החלו כמה משתתפים פלסטינים לעזוב את החדר בזה אחר זה.
חברתי ראתה שרבים מהמשתתפים הפלסטינים יצאו, ושאלה את עימאד, ראש הקבוצה הפלסטינית אם יש סיבה לכך.
עימאד ואחרים שנשארו בחדר אמרו שהם חושבים שאין סיבה משמעותית, ושאותם חברים שיצאו מהחדר רק רצו להכין לעצמם קפה.
ובכל זאת, אחרי שחזרו, חלק מהם העירו שלא אהבו את מה שאמרתי.
ניסיתי שוב להסביר, והפעם אמרתי שלמדתי את הדברים מבסאם עראמין. כנקמה קטנה על הערתה של חברתי כלפי, גם השתמשתי בשמה לדוגמה שהמצאתי:
אמרתי שלו הייתי תקועה בתוך אוטו איתה, והיא הייתה מתנהגת ממש מוזר ואי אפשר היה לסבול אותה, אולי היה לי קל יותר להתמודד, לו הייתי יודעת שבילדותה נשלחה על ידי הוריה לבית יתומים למשך עשר שנים.
חברתי מחתה על השימוש בשמה, וכולם צחקו. הרגשתי גם שהבהרת העובדה כי למדתי את הדברים מפיו של פלסטיני, עזרה למשתתפים הפלסטינים לקבל אותם.
כמובן שאי אפשר לדעת מדוע בדיוק יצאו המשתתפים הפלסטינים מן החדר, אבל ההרגשה שלי הייתה שזה היה קשור גם לדבריי.
התקרית הזו הצטרפה לבעיות ורגשות קשים אחרים שעלו אל פני השטח במהלך אותה פגישה, והם שיצרו את תחושת ההתמודדות האמיתית והמספקת שאיתה נשארנו בתום המפגש.
באותו הקשר, נזכרתי כמה פעמים במשך אותה פגישה בביקור שערכתי לפני כמה חודשים בקרקוב, במוזיאון שינדלר ובאושוויץ במסגרת ביקור שלי בפולין יחד עם נציגים פלסטינים.
בעקבות אותו ביקור כתבתי לבלוג את הפוסט הבא: http://blog.combatantsforpeace.org/2010/11/blog-post_18.html
מאחלת לנטע, נור, אליקים, רוני, רולה ואיאד לעבור חוויה משמעותית בנסיעה לגרמניה ולבוכנוולד, ומחכה לתובנות שיביאו לנו בשובם.

יום שבת, 2 באפריל 2011

הביקור בגרמניה - מחשבות לפני

לפני כמה חודשים כשהייתי המתאם הישראלי של לוחמים לשלום הייתי בפגישה עם בסאם עראמין, והשיחה התגלגלה לה לנושא השואה, ואז עלה רעיון לארגן ביקור של לוחמים ישראלים ופלסטינים בגרמניה.
כעת התוכנית יוצאת לפועל תודות לארגון גרמני שהזמין אותנו. שישה חברים בתנועה, שלשה ישראלים ושלשה פלסטינים יסעו לשבוע לגרמניה (8-15 למאי), ויבקרו בין השאר במחנה בוכנוואלד.
מה מטרת הביקור? זה יתבהר במהלך הנסיעה,
מה מרגישים לקראת? האמת שאני מדחיק את הרגשות שלי משום מה, מתעמק בלוגיסטיקה ומתחמק מהשאלות הקשות. אך הנה יצאתי לדרך.
הבלוג הזה ישמש לכל ההגיגים בנושא, לכל חברי התנועה. נכתוב מה קורה, נשים תמונות, נתלבט ונשתפך, וננסה לשתף את החוויה למרות שרק שישה מאיתנו יהיו שם.

כותב: רוני סגולי