השוואות וכוונות נסתרות

כתבתי קודם לכן על דניאל גדה שהדריך אותנו בבוכנוולד, כעת התפניתי לקרוא מאמר שהוא נתן לנו והנה תמציתו

הכותרת באנגלית

Comparison and (hidden) intentions

לאחר נאום קהיר הגיע ברק אובמה לבקר בבוכנוולד, זה היה גם בגלל שהוא הרגיש כנראה צורך לאזן קצת בין תמיכה ביהודים ובמוסלמים, וגם בגלל שהוא חשב שאחד מקרובי משפחתו השתתף בשיחרור אושוויץ, ולבסוף התברר שזה היה בבוכנוולד.
דניאל הדריך אותו בסיור, ולקראת הסיור אנשים נתנו לו עצות מה לומר לאובמה, ובין השאר היו שייעצו לו לדבר על גוואנטאנמו ביי ואחרים שכמובן טענו שאי אפשר להשוות.
דניאל מתרעם בכלל על הצורך להשוות, וטוען שצריך להבין את העובדות וכמובן למה נעשית ההשוואה, שכן ההשוואה כפעולה מבודדת היא חסרת מובן.
לדוגמה:
בבוכוונלד בזמן הגרמנים היו 240,000 אסירים ומתוכם מתו פחות מרבע
בבוכנוולד בזמן הרוסים לאחר המלחמה היו 28,000 אסירים ומתוכם מתו יותר מרבע
האם זה אומר שהרוסים היו יותר גרועים מהגרמנים?
כשמשווים פסנתר וכינור, מה טוב יותר? אם אתה בבית קפוא ללא אמצעי חימום פסנתר נשרף יותר זמן.
אם אתה גר בקומה חמישית ללא מעלית יותר קל להעלות כינור. וכן הלאה וכן הלאה

השוואות הן כלי רב ערך, הן עוזרות לנו להבין ולכמת, אי אפשר לחיות בלעדיהן. אך חייבים להבין את כל הסיפור ובעיקר למה נחוצה ההשוואה,  בחקר הסטוריה אנשים בדרך כלל משווים כדי לכמת פשעים של אחרים במקום לדבר על האחריות של עצמם.

ואני כותב את כל זה כי כמובן כשאחזור לארץ ואספר היכן הייתי כולם יגידו לי "איך אתה יכול להשוות", ועובדה אני יכול.

ומי אני ומה אני כשמאלני ישראלי

היום נפגשנו בברלין עם קבוצה של יהודים גרמנים צעירים. כאלו שמרגישים צורך בחדשנות של הדת היהודית, שיוויון בין הזרמים, קביעת הדת גם לפי האב ולא רק האם ושיווין בין המינים.
הצעירים היו חביבים, עם ידיעה די סבירה על מה שבאמת קורה באיזור, עם הדילמה הרגילה של כן אנחנו בעד שיוויון בין כולם אך מה עם הבטחון וההסתה בצד השני. הדילמה בין העובדה שיש לנו את הצבא הכי חזק במזרח התיכון ומצד שני אין לנו מושג איך להתמודד עם חבורה של פורעי חוק במאחזים שהם יושבים בהם.

אני יודע שלפעמים אני בוטה ומוטה בתשובתי ואפילו מגזים, אך ניסיתי להסביר להם שלפי דעתי (בחיזוק אליקים שישב לידי) יש בישראל בעיות קיומיות אחרות מלבד בטחון, ובעיות אלו לדעתי חשובות ביותר.
הפערים הגדלים בין עשירים לעניים, הניכור בין ערבים ליהודים, בין דתיים לחילוניים, רמת החינוך המתדרדרת. כל אלו בעיות חשובות לא פחות ממילת הקסם של בטחון שבה משתמשים להנהיגנו ולשמור עלינו בתלם.

אני מוטרד מכך שבישראל שורפים מכוניות של אנשים בגלל השתייכותם האתנית, שיש הקוראים לא להשכיר דירות או להעסיק בני קבוצות אחרות. ואני בעיקר מוטרד מכך שרוב העם לא רואה בכך בעיה כלשהי, שזה קורה בארצנו ולנו כיהודים.  שמערכת הבטחון שלנו מבוססת על סינון של סיכונים בטחוניים באמצעות המבטא וההופעה שלהם, שיש בשטחים שבשליטתנו מקומות בהם יש כבישים ליהודים וכבישים לאחרים.

אך מה שהכי הפתיע את בני שיחנו היא העובדה שאני רואה עצמי כישראלי גאה, אוהב את הדגל והמדינה ולא רואה שום בעיה בכך שאני מעביר ביקורת על המדינה ועדיין מרגיש חלק ממנה, בעיקר לא כשאני נמצא בגרמניה וחושב על ההסטוריה שלה, האם לשם דרכנו?

זה הדגל שלי לא של אם תרצו

היום כינו אותי בפייסבוק 'בוגד', ולא ברור לי למה, האם בגלל שאני מעז להעביר ביקורת, האם האיסור להעביר ביקורת לא יותר מסוכן לחברה, שהופכת עצמה לחברה פשיסטית?

ואז קראתי את המאמר של חיים ברעם וכל כך הזדהיתי עם דבריו:". אני אפילו אוהד את נבחרת ישראל בכדורגל. אבל לא אשלים עם עוול מתמשך, ואם ייאלצו אותי לבחור בין מדינת אפרטהייד ציונית לבין מדינה דו-לאומית לא אהסס לבחור באופציה הדמוקרטית."

לאן אתם רוצים לנסוע שאל נהג המונית, לבוכנוולד הייתה תשובה

אתמול ביקרנו בבוכנוולד, הייתי זקוק למרחק בזמן של כמה שעות כדי לחזור ולכתוב
החלטנו בתחילת הנסיעה שנושא השואה לא יהיה המרכז, וגם לא השוואת הסבל אלא נושא הפשיזם והליך השלום, אך בכל זאת אי אפשר לעשות ביקור זה ללא זעזוע נפשי וחשבון נפש.

1. רציתי להתחיל בהסבר על המדריך שלנו, דניאל  (Daniel Gaede).  גרמני שמשמש שנים רבות מדריך באתר ואחראי על נושא ההדרכה בו. פעיל שלום שביקר פעמים רבות במזרח התיכון במפגשים בישראל ובפלסטין. בשנות השמונים במהלך נסיעה שלהם באוטובוס בישראל ארע פיגוע (לא שאלתי פרטים, לא היה רלוונטי). רבים בקבוצה נפצעו כולל אותו והוא איבד באופן זמני את ראייתו. אחיו נהרג וכן כמה נוסעים אחרים.
הרופא שטיפל בו הוא ניצול אושוויץ, שנשבע בעבר שלא יטפל בגרמנים, אך כששמע את סיפורו החליט לנתח אותו ולהציל את ראייתו בעין אחת. לאורך כל הביקור הוא הקפיד על מתן זוויות ראייה שונות לכל ארוע ונקודה במחנה, ואמר לנו שמאד קל לעשות השוואות אך תמיד צריך לחשוב למה עושים את ההשוואה, והבנת הסיבה חשובה מאין כמוה.

2. מיד כשנכנסנו לאתר ראינו מרחוק קבוצה של בני נוער ישראלים, הצעדה שלהם מנקודה לנקודה עם דגלים מתנופפים בגאון, נראתה כל כך בוטה בעינינו וכהתרסה לכל שאר המבקרים שעברו בשקט והתלחשו, ראינו שם אנשים מכל הלאומים אך לי צרם משהו בהתנהגות זו. אני יודע שאני מכליל, אולי הם חברה טובים ורגישים, אולי ואולי, אך בכל זאת.......
בסיום ראינו אותם עומדים ליד אחד המבנים בטקס כלשהו של שבועה ואני יודע איך בני נוער חוזרים מאתר כזה, מלאי לאומיות וכח פנימי, וזה ממש לפני הצבא. הכנה מתאימה.

3. שאלתי שם את המלווים הגרמנים שלנו למה העם הגרמני הגיע לאן שהגיע. האם זה בגלל הנסיבות או שיש בהם משהו מעמיק יותר, כמו לדוגמה הנטייה שלהם לציית ולא לערער על סמכות. היו אתנו שלשה גרמנים כולל המדריך ולאף אחד לא הייתה תשובה. לפי המדריך זה אולי הצירוף של כמה מרכיבים. מצב כלכלי גרוע לפני המלחמה והבטחות של מנהיג שאם ילכו אחריו הכל יפתר, זריעת הפחד בהדרגה עד שניטלה יכולת התגובה, ואולי גם האנטישמיות המוטבעת. אך מצד שני היו כאלו שלא וויתרו, שנלחמו ומרדו. היו כאלו שהסתירו יהודים בברלין עצמה, אם כי הרוב שתק למרות שידע. ניסינו לחשוב מה מאפיין אנשים שאומרים 'לא', וישנם מספיק ניסויים שנעשו בזמן מחקרים שהראו שרוב האנשים מצייתים ולא מערערים על סמכות. ספרתי להם על התאטרון שאנחנו עושים בקבוצת טול כרם, על כך שהקהל מתערב בהצגה ומנסה לשנות את מהלך הסצנה (בדרך כלל לאפשר לערבי זקן לעבור במחסום למרות סירוב החיילים), אך כמעט כולם נכנעים בפני הסמכות שמפגין השחקן שמשחק את מפקד המחסום. וזה אפילו בהצגה אז בודאי במציאות בה חייך בסכנה. קל מאד לשפוט לאחור, להיות בטוח שאנחנו היינו מתנהגים אחרות, מפחיד אותי לחשוב שאני לא בטוח בכך.

4. התגובות של הפלסטינים היו מעורבות. מצד אחד הוקל להם בבירור כשראינו שלא כל הקורבנות שם היו יהודים, ברשימת הלאומים ראינו מצרים ואיראנים ותורכים. בוודאי שאחד היעדים העיקריים היו היהודים אך...(ראו סעיף ראשון לגבי השוואות).

5. במהלך הסיור דברנו גם המהנדסים שפיתחו את המכונות שהשתמשו בהן במחנה, ואת המשרפות באושוויץ. ועד כמה המהנדס שבנה ידע או לא ידע, ולי קפצו בראש שתי מחשבות. האחת היא מסרטון שראיתי לאחרונה על סחר הנשק בישראל, כשמנכ"ל משרד הבטחון אומר במצח נחושה "אני מוכר נשק ולא מעניין אותי כהוא זה מה עושים איתו, המצפון שלי נקי", וזאת למרות שהם יודעים שנשק נמכר למדינות בדרום אמריקה ואפריקה ובמקרים רבים משתמשים בו במלחמות בין מדינות ואפילו נגד אזרחים במדינה עצמה. והמחשבה השניה היתה על המהנדס X אצלנו שמפתח את הבואש (אותו חומר שמתיזים עלינו בהפגנות). דמיינתי לעצמי את הדו"ח שלו בתום הפיתוח, "מצאתי חומר Y חזק פי עשר ברמת הריח שלו אך הוא לא עמיד מספיק ומתפוגג לאחר כמה שעות, בעוד שחומר X מריח פחות חזק אך עמיד לאורך שבוע ולא יורד אפילו במקלחת". וגם לו המצפון בודאי לא מעיק. אחת ההתבטאויות של המדריך שלנו היתה ציטוט מסופר פולני שכתב על מפקד המחנה, "המצפון שלו היה נקי לחלוטין כי הוא אף פעם לא השתמש בו"

תוניסאי מצרי ופלסטיני נכנסים למסעדה

זו לא בדיחה, זה מה שקרה לנו אתמול

אכלנו במסעדה תורכית שהמלצרים היו תוניסאי ומצרי ואיתנו היו פלסטינים

היה מרתק לשמוע את השיח הפנים ערבי

התוניסאי טוען שלמרות שהם זעזעו את הסירה וגרמו למהפכות במדינות אחרות, הם קבלו שלטון רודני שהחליף את הקודם. כלום לא קרה

המצרי ממש גאה, שמח ששלטון מושחת נפל, 

הפלסטיני מודאג, כמונו הישראלים הוא רואה הכל בעיניים של הסכסוך המקומי

המצרי תמך בפתיחת המעבר לעזה שכן השלטון שם נבחר בצורה דמוקרטית, הפלסטיני התנגד בתוקף

בלגן

והעיקר כולם חוששים.

בדיעבד זה מצמרר

אני מעלה פה פוסטים לבלוג כל יום, וחבירם בלוחמים לשלום בקשו להעתיק את אחד הפוסטים לבלוג שלהם וכמובן הסכמתי.
כיוון שאני לא ממש מחובר אז שלחתי אימייל קצר
ובדיעבד זה נראה מצמרר, שיר בן שתי שורות כפי שחן אלון ציין.

תעתיקו לאן שתרצו

מחר אנו בבוכנוולד

שתי הערות:
1. חזרנו כרגע לגרמניה, הרכבת מפולין עברה את הגבול ואנחנו כלל לא הרגשנו, מתי זה יקרה באיזור שלנו? בין כפר סבא לקלקיליה או אפילו דמשק.
2. היום בבוקר הספקנו לראות בפולין משפט דמה שערכו הנערים לפושע מלחמה מרואנדה, הצגה מלאה כולל טיעוני תביעה והגנה אך לא יכולנו להשאר להכרעת הדין. כמה זה חשוב שילדים וגם מנהיגים ידעו שזה שהם עריצים כל יכולים במדינתם לא הופך אותם לחסינים בשום צורה.

סמינר בנושא פליטים וזהות

בפולין הצטרפנו לשיחת ערב לסמינר של בני נוער בנושא פליטים וזהות.

אני חייב לספר על המקום בו אנחנו נמצאים, זו אחוזה בשטח שהיה שייך עד למלחמת העולם השנייה לגרמנים. באחוזה זו נפגשו אינטלקטואלים גרמנים לדון בכתיבת חוקה לגרמניה שתגביל את הכוח של השלטון, וזה בזמן הנאצים, ואכן כשנחשפו כמעט כולם הוצאו להורג באשמת בגידה.
לאחר המלחמה כל הגרמנים שהיו בשטחים שסופחו לפולין גורשו לגרמניה, כמו שכל הפולנים שהיו בשטחים שסופחו לרוסיה גורשו לפולין.

והדיון הזה העלה מיד שאלות שהתקשרו גם לדיון של אתמול בנושא זכות השיבה של הפלסטינים:

1. אותם "בוגדים" או לא בוגדים שנתפסו בידי הנאצים והוצאו להורג, הרי בתקופה הפשיסטית שלפני המלחמה ובמהלכה, כל העם חשב בגרמניה שאסור לבקר את המדינה, שזה מחליש את כוחה. מה הופך בוגד בתקופה מסויימת לגיבור כמה שנים לאחר מכן? מה הפך את בגין, מנדלה, גנדי, וושינגטון מבוגד וטרוריסט לגיבור האומה, האם רק בגלל תוצאות המלחמה? מה זה אומר לגבי הפעילות שלנו היום? ולאלו שיעירו שבכל הדוגמאות האלו היו פעולות נגד שלטון זר, כדאי לזכור שהיטלר וחבורתו עלו לשלטון בצורה חוקית בגרמניה, וכמה היינו רוצים שהעם שלו יתמרד נגדו ולא יקבל את העובדה שאסור להעביר ביקורת. אני לא טוען שישראל שוות ערך לגרמניה, אך הכיוון אליו אנחנו פונים כעת הוא מפחיד.
2. אני אישית לא הכרתי את עובדות חילופי האוכלוסיה פה אלא רק באופן שטחי. נדהמתי לראות את השטחים שרוקנו מתושבים מסוג A והתמלאו בסוג B, האם גם היום זה יכול לקרות? ומצד שני האם זה יכול לשכנע את הפלסטינים שהסיכוי שמרביתם יחזרו לתוך שטחי 48 הוא אפסי?







בערב ישבנו עם בני הנוער וספרנו להם סיפורים אישיים
אני ספרתי את סיפורי והדגשתי את החלק שקשור להיות הורי פליטים. כמה אני חצוי בעובדה שהממשלה הישראלית נתנה להורים שלי שברחו בחוסר כל מרומניה, בית (או למעשה חדר) בירושלים לאחר המלחמה, ומצד שני הידיעה שלי שהבית שניתן להם היה שייך בעבר לאחרים. האם אני הייתי מסכים לגור בבית שהיה שייך לאחרים ושהם גורשו ממנו? והאם אני בכלל יכול לשפוט במבט לאחור כשכל מה שהורי הכירו זו מציאות בה מי שמפסיד במלחמה לעיתים בורח והמנצח לוקח את רכושו. בקבוצה היו בני נוער מכמה לאומים, תורכים גרמנים פולנים ו....ישראלים. ובעוד שרובם הקשיבו בניחותא חשתי כבר בשלב זה את התנועה בכסא של הישראלים,  חיכיתי לצעקה "אך זה כלל לא כך אצלנו, איך אתה יכול להשוות". בהמשך נור סיפר את סיפורו והרחשושים בצד הישראלי גברו, המנחה ברוב חכמתו לא נתן לשאלות לגלוש לויכוח הרגיל אך זה התחיל לאחר מכן, ואני צפיתי מהצד בניסיון של הישראלים לשכנע את נור שהוא טועה ואצלנו זה לא כך.
עמדתי בצד עם בחורה מתורכיה שהייתה לה המון ביקורת על הישראלים ולהפתעתה אני ניסיתי להסביר לה שאני לא יותר חכם ולא בעל ערכים יותר מהצעיר הישראלי שמתווכח עם נור, וגם בחברה שלה, התורכית, לרבים קל לבקר את ישראל אך שאל אותם על התורכים ותראה פתיחות מהי. זה כנראה יצר האדם הדפוק שלנו, לראות צרות וחוסר ערכים רק אצל אחרים.

שיחה ראשונה מלב אל לב עם גרמני

פגשתי גרמנים בעבר, דברתי אתם קצרות אך היום בנסיעה הארוכה ברכבת לפולין, הייתה לי הזדמנות לדבר עם אריק שליווה אותנו.
דברנו תחילה על התחושה של גרמני לגבי מה שקרה בזמן השואה ומה מלמדים בבית ספר בנושא.
לפי אריק המדינה הגרמנית לקחה מאד ברצינות את נושא האשמה, למעשה המדינה היחידה לדבריו שעושה זאת בעקביות וברצינות. בבתי ספר לא רק שלמדו אותם שהכל קרה בגלל תוקפנות גרמנית, וכל הסבל שנגרם לגרמנים עצמם די הוצנע, יותר מכך, מערכת החינוך מנסה ככל האפשר לחנך את הגרמנים לערער על נרטיבים ומוסכמות, לחשוב ולהתעמק ולא לציית באופן אוטומטי.
בבתי הספר נהגו להראות להם את סרטי הפרופוגנדה הנאציים, כדי שיראו איך אפשר לשטוף את המוח, בחינות בבית ספר תמיד דרשו התייחסות בטקסט ובאופן מילולי ונסיון להבין ולהעמיק בניגוד למבחנים האמריקאים.
לאורך שנים תחושת הגרמניות הוצנעה, ולדבריו רק לפני כמה שנים לאחר אליפות העולם (בכדורגל?) בגרמניה פתאום הם הרגישו חופשי להרגיש כגרמנים גאים ללא רגשות אשמה.
משם השיחה המשיכה למה שקורה בישראל, לעובדה שהשואה והאנטישמיות היא הסבר לכל דבר שקורה היום, לתחושה שהמנהיגים בישראל מטפחים השכם וערב, "אם לא תתחמשו ותהיו חזקים יבוא היטלר חדש.......", הפחד הזה שמוטמע בכל צעד.
ומצד שני מה שעניין אותי יותר הוא ההקבלה למה שקרה בגרמניה לפני המלחמה, כשהנאצים עלו לשלטון. התקופה בה המדינה עברה תקופה של האדרה, הביקורת נשמעה כבגידה, "אתה איתנו או נגדנו". נכון שנאצים הלכו מאד רחוק עם הנושא אך מה שקורה בישראל היום, במה הוא שונה ממה שקרה שם?
עד כמה שזה נשמע מפתיע, אני ישראלי גאה, אוהב את מולדתי, רוצה בהצלחתה אך זה לא מוריד כהוא זה מזכותי וחובתי להשמיע ביקורת. אך אני רוצה שבתי ספר תיכוניים בישראל ימדדו במספר התלמידים שהגיעו לאוניברסיטה, ושקציני צבא לא יכנסו לבתי ספר, ושהצבא יהיה הרע ההכרחי ולא דבר שמעריצים.
בהמשך הצטרף אלינו פעיל זכויות אדם רוסי שפגשנו ברכבת, ופסי ההשוואה עברו למה שקורה היום ברוסיה אך זה סיפור אחר.