היום נפגשנו בברלין עם קבוצה של יהודים גרמנים צעירים. כאלו שמרגישים צורך בחדשנות של הדת היהודית, שיוויון בין הזרמים, קביעת הדת גם לפי האב ולא רק האם ושיווין בין המינים.
הצעירים היו חביבים, עם ידיעה די סבירה על מה שבאמת קורה באיזור, עם הדילמה הרגילה של כן אנחנו בעד שיוויון בין כולם אך מה עם הבטחון וההסתה בצד השני. הדילמה בין העובדה שיש לנו את הצבא הכי חזק במזרח התיכון ומצד שני אין לנו מושג איך להתמודד עם חבורה של פורעי חוק במאחזים שהם יושבים בהם.
אני יודע שלפעמים אני בוטה ומוטה בתשובתי ואפילו מגזים, אך ניסיתי להסביר להם שלפי דעתי (בחיזוק אליקים שישב לידי) יש בישראל בעיות קיומיות אחרות מלבד בטחון, ובעיות אלו לדעתי חשובות ביותר.
הפערים הגדלים בין עשירים לעניים, הניכור בין ערבים ליהודים, בין דתיים לחילוניים, רמת החינוך המתדרדרת. כל אלו בעיות חשובות לא פחות ממילת הקסם של בטחון שבה משתמשים להנהיגנו ולשמור עלינו בתלם.
אני מוטרד מכך שבישראל שורפים מכוניות של אנשים בגלל השתייכותם האתנית, שיש הקוראים לא להשכיר דירות או להעסיק בני קבוצות אחרות. ואני בעיקר מוטרד מכך שרוב העם לא רואה בכך בעיה כלשהי, שזה קורה בארצנו ולנו כיהודים. שמערכת הבטחון שלנו מבוססת על סינון של סיכונים בטחוניים באמצעות המבטא וההופעה שלהם, שיש בשטחים שבשליטתנו מקומות בהם יש כבישים ליהודים וכבישים לאחרים.
אך מה שהכי הפתיע את בני שיחנו היא העובדה שאני רואה עצמי כישראלי גאה, אוהב את הדגל והמדינה ולא רואה שום בעיה בכך שאני מעביר ביקורת על המדינה ועדיין מרגיש חלק ממנה, בעיקר לא כשאני נמצא בגרמניה וחושב על ההסטוריה שלה, האם לשם דרכנו?
היום כינו אותי בפייסבוק 'בוגד', ולא ברור לי למה, האם בגלל שאני מעז להעביר ביקורת, האם האיסור להעביר ביקורת לא יותר מסוכן לחברה, שהופכת עצמה לחברה פשיסטית?
ואז קראתי את המאמר של חיים ברעם וכל כך הזדהיתי עם דבריו:". אני אפילו אוהד את נבחרת ישראל בכדורגל. אבל לא אשלים עם עוול מתמשך, ואם ייאלצו אותי לבחור בין מדינת אפרטהייד ציונית לבין מדינה דו-לאומית לא אהסס לבחור באופציה הדמוקרטית."
הצעירים היו חביבים, עם ידיעה די סבירה על מה שבאמת קורה באיזור, עם הדילמה הרגילה של כן אנחנו בעד שיוויון בין כולם אך מה עם הבטחון וההסתה בצד השני. הדילמה בין העובדה שיש לנו את הצבא הכי חזק במזרח התיכון ומצד שני אין לנו מושג איך להתמודד עם חבורה של פורעי חוק במאחזים שהם יושבים בהם.
אני יודע שלפעמים אני בוטה ומוטה בתשובתי ואפילו מגזים, אך ניסיתי להסביר להם שלפי דעתי (בחיזוק אליקים שישב לידי) יש בישראל בעיות קיומיות אחרות מלבד בטחון, ובעיות אלו לדעתי חשובות ביותר.
הפערים הגדלים בין עשירים לעניים, הניכור בין ערבים ליהודים, בין דתיים לחילוניים, רמת החינוך המתדרדרת. כל אלו בעיות חשובות לא פחות ממילת הקסם של בטחון שבה משתמשים להנהיגנו ולשמור עלינו בתלם.
אני מוטרד מכך שבישראל שורפים מכוניות של אנשים בגלל השתייכותם האתנית, שיש הקוראים לא להשכיר דירות או להעסיק בני קבוצות אחרות. ואני בעיקר מוטרד מכך שרוב העם לא רואה בכך בעיה כלשהי, שזה קורה בארצנו ולנו כיהודים. שמערכת הבטחון שלנו מבוססת על סינון של סיכונים בטחוניים באמצעות המבטא וההופעה שלהם, שיש בשטחים שבשליטתנו מקומות בהם יש כבישים ליהודים וכבישים לאחרים.
אך מה שהכי הפתיע את בני שיחנו היא העובדה שאני רואה עצמי כישראלי גאה, אוהב את הדגל והמדינה ולא רואה שום בעיה בכך שאני מעביר ביקורת על המדינה ועדיין מרגיש חלק ממנה, בעיקר לא כשאני נמצא בגרמניה וחושב על ההסטוריה שלה, האם לשם דרכנו?
זה הדגל שלי לא של אם תרצו
היום כינו אותי בפייסבוק 'בוגד', ולא ברור לי למה, האם בגלל שאני מעז להעביר ביקורת, האם האיסור להעביר ביקורת לא יותר מסוכן לחברה, שהופכת עצמה לחברה פשיסטית?
ואז קראתי את המאמר של חיים ברעם וכל כך הזדהיתי עם דבריו:". אני אפילו אוהד את נבחרת ישראל בכדורגל. אבל לא אשלים עם עוול מתמשך, ואם ייאלצו אותי לבחור בין מדינת אפרטהייד ציונית לבין מדינה דו-לאומית לא אהסס לבחור באופציה הדמוקרטית."
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה