היום בבוקר לקחו אותנו לעיירה ליד המבורג לדבר בפני תלמידי בית ספר. למי שלא עבר את החוויה להסביר את הסכסוך לילדים שלא מעורבים אז אני ממליץ בתור חוויה מרעננת.
השאלות הן בסיסיות וכל כך בנאליות שאתה ממש נדהם איך לא חשבת על זה.
ממה אתה מפחד?
מה אומרים הילדים שלך?
ועוד ועוד. וגם צריך להסביר הכל בשפה פשוטה בלי לסבך אותם עם העובדות שגם אנחנו לא כל כך אוהבים (מי אהב את המורה להסטוריה?), אך הפגישה המעניינת הייתה בערב.
הגענו למשרדי המפלגה הירוקה לפגישה עם חברת הפרלמנט קתרין מולר ואליהם הצטרפו גם ישראלים שעוברים הכשרה בפרלמנט הגרמני.
החלק הראשון עבר חלק, ספרנו על התנועה ועל הפעילות, אך אז הישראלים התחילו לשאול שאלות, העוקצנות הרגילה הישראלית והצדקנות......
"לא רוצים לשמוע מפיכם (הכוונה לישראלים שבנו) אני רוצה לשמוע מהם (הפלסטינים)"
"למה שנאמין לכם לאחר שהחמאס עלה אצלכם לשלטון בעזה בצורה דמוקרטית"
"מה הטעם לדבר אתכם אם אתם לא מוותרים על זכות השיבה"
ועוד ועוד
מזל שאנחנו למודי נסיון אך מה שהיה חשוב זה לשמוע את נור מסביר באנגלית רצוצה מה גרם לו להשתנות, ולמה הוא כפליט גאה לא יוותר על זכות השיבה לפני שתהיה מדינה ולפני שכל זכויותיהם יתמלאו, ושזכות השיבה היא נושא למשא ומתן ולא תנאי מוקדם שצריך לוותר עליו כדי להיות זכאים להכנס למשא ומתן. נור טען שההחלטה לוותר היא החלטה אישית של כל פליט אך הדעה הכללית וגם של חברת הפרלמנט הייתה שברגע שיהיה הסכם, הנושא חייב להפתר והוא לא יכול להפתר בשיבה המונית.
אני ספרתי להם את הסיפורים ששמעתי מעידן על פליטים יוונים משטח שכעת נמצא בתורכיה, שמגיעים כל שנה לבקר ולא שכחו אך יש שלום בין המדינות ואף אחד לא מבקש מהם לשכוח או להפסיק לחלום.
חייב לסיים קוראים לי לארוחת ערב וזה יותר חשוב, את הערב נסיים בהחלטה במהלך ארוחת ערב מה עושים עם רולה שבאה איתנו לסיור ולא הייתה בכלא. אני בדעה שחייבים להיות בכלא כדי ללמוד עברית ולחוש את החוויה ולכן הצעתי לה להתנדב למאסר מנהלי, לעומת זאת נור הציעה לה לנסות להאסר מעצר רגיל. כמובן שהכל בבדיחה אך זה מעיד על הקירבה ועל אופי היחסים בתוך הקבוצה. בשנת 2009 כשהייתי באירלנד בסיור הרגשתי יותר את "אנחנו והם", הפלסטינים היו צריכים יותר להמחיש לנו את סמני הלאומיות שלהם ולהדגיש את השוני, היום (אך אולי זה סובייקטיבי ואולי האחרים שאיתי עוזרים לכך) התחושה היא שההבדלים בין הקבוצות התטשטשו, הזהות הלאומית פחות חשובה לי אישית, הערכים האחרים חשובים יותר.
השאלות הן בסיסיות וכל כך בנאליות שאתה ממש נדהם איך לא חשבת על זה.
ממה אתה מפחד?
מה אומרים הילדים שלך?
ועוד ועוד. וגם צריך להסביר הכל בשפה פשוטה בלי לסבך אותם עם העובדות שגם אנחנו לא כל כך אוהבים (מי אהב את המורה להסטוריה?), אך הפגישה המעניינת הייתה בערב.
הגענו למשרדי המפלגה הירוקה לפגישה עם חברת הפרלמנט קתרין מולר ואליהם הצטרפו גם ישראלים שעוברים הכשרה בפרלמנט הגרמני.
החלק הראשון עבר חלק, ספרנו על התנועה ועל הפעילות, אך אז הישראלים התחילו לשאול שאלות, העוקצנות הרגילה הישראלית והצדקנות......
"לא רוצים לשמוע מפיכם (הכוונה לישראלים שבנו) אני רוצה לשמוע מהם (הפלסטינים)"
"למה שנאמין לכם לאחר שהחמאס עלה אצלכם לשלטון בעזה בצורה דמוקרטית"
"מה הטעם לדבר אתכם אם אתם לא מוותרים על זכות השיבה"
ועוד ועוד
מזל שאנחנו למודי נסיון אך מה שהיה חשוב זה לשמוע את נור מסביר באנגלית רצוצה מה גרם לו להשתנות, ולמה הוא כפליט גאה לא יוותר על זכות השיבה לפני שתהיה מדינה ולפני שכל זכויותיהם יתמלאו, ושזכות השיבה היא נושא למשא ומתן ולא תנאי מוקדם שצריך לוותר עליו כדי להיות זכאים להכנס למשא ומתן. נור טען שההחלטה לוותר היא החלטה אישית של כל פליט אך הדעה הכללית וגם של חברת הפרלמנט הייתה שברגע שיהיה הסכם, הנושא חייב להפתר והוא לא יכול להפתר בשיבה המונית.
אני ספרתי להם את הסיפורים ששמעתי מעידן על פליטים יוונים משטח שכעת נמצא בתורכיה, שמגיעים כל שנה לבקר ולא שכחו אך יש שלום בין המדינות ואף אחד לא מבקש מהם לשכוח או להפסיק לחלום.
חייב לסיים קוראים לי לארוחת ערב וזה יותר חשוב, את הערב נסיים בהחלטה במהלך ארוחת ערב מה עושים עם רולה שבאה איתנו לסיור ולא הייתה בכלא. אני בדעה שחייבים להיות בכלא כדי ללמוד עברית ולחוש את החוויה ולכן הצעתי לה להתנדב למאסר מנהלי, לעומת זאת נור הציעה לה לנסות להאסר מעצר רגיל. כמובן שהכל בבדיחה אך זה מעיד על הקירבה ועל אופי היחסים בתוך הקבוצה. בשנת 2009 כשהייתי באירלנד בסיור הרגשתי יותר את "אנחנו והם", הפלסטינים היו צריכים יותר להמחיש לנו את סמני הלאומיות שלהם ולהדגיש את השוני, היום (אך אולי זה סובייקטיבי ואולי האחרים שאיתי עוזרים לכך) התחושה היא שההבדלים בין הקבוצות התטשטשו, הזהות הלאומית פחות חשובה לי אישית, הערכים האחרים חשובים יותר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה