פגשתי גרמנים בעבר, דברתי אתם קצרות אך היום בנסיעה הארוכה ברכבת לפולין, הייתה לי הזדמנות לדבר עם אריק שליווה אותנו.
דברנו תחילה על התחושה של גרמני לגבי מה שקרה בזמן השואה ומה מלמדים בבית ספר בנושא.
לפי אריק המדינה הגרמנית לקחה מאד ברצינות את נושא האשמה, למעשה המדינה היחידה לדבריו שעושה זאת בעקביות וברצינות. בבתי ספר לא רק שלמדו אותם שהכל קרה בגלל תוקפנות גרמנית, וכל הסבל שנגרם לגרמנים עצמם די הוצנע, יותר מכך, מערכת החינוך מנסה ככל האפשר לחנך את הגרמנים לערער על נרטיבים ומוסכמות, לחשוב ולהתעמק ולא לציית באופן אוטומטי.
בבתי הספר נהגו להראות להם את סרטי הפרופוגנדה הנאציים, כדי שיראו איך אפשר לשטוף את המוח, בחינות בבית ספר תמיד דרשו התייחסות בטקסט ובאופן מילולי ונסיון להבין ולהעמיק בניגוד למבחנים האמריקאים.
לאורך שנים תחושת הגרמניות הוצנעה, ולדבריו רק לפני כמה שנים לאחר אליפות העולם (בכדורגל?) בגרמניה פתאום הם הרגישו חופשי להרגיש כגרמנים גאים ללא רגשות אשמה.
משם השיחה המשיכה למה שקורה בישראל, לעובדה שהשואה והאנטישמיות היא הסבר לכל דבר שקורה היום, לתחושה שהמנהיגים בישראל מטפחים השכם וערב, "אם לא תתחמשו ותהיו חזקים יבוא היטלר חדש.......", הפחד הזה שמוטמע בכל צעד.
ומצד שני מה שעניין אותי יותר הוא ההקבלה למה שקרה בגרמניה לפני המלחמה, כשהנאצים עלו לשלטון. התקופה בה המדינה עברה תקופה של האדרה, הביקורת נשמעה כבגידה, "אתה איתנו או נגדנו". נכון שנאצים הלכו מאד רחוק עם הנושא אך מה שקורה בישראל היום, במה הוא שונה ממה שקרה שם?
עד כמה שזה נשמע מפתיע, אני ישראלי גאה, אוהב את מולדתי, רוצה בהצלחתה אך זה לא מוריד כהוא זה מזכותי וחובתי להשמיע ביקורת. אך אני רוצה שבתי ספר תיכוניים בישראל ימדדו במספר התלמידים שהגיעו לאוניברסיטה, ושקציני צבא לא יכנסו לבתי ספר, ושהצבא יהיה הרע ההכרחי ולא דבר שמעריצים.
בהמשך הצטרף אלינו פעיל זכויות אדם רוסי שפגשנו ברכבת, ופסי ההשוואה עברו למה שקורה היום ברוסיה אך זה סיפור אחר.
דברנו תחילה על התחושה של גרמני לגבי מה שקרה בזמן השואה ומה מלמדים בבית ספר בנושא.
לפי אריק המדינה הגרמנית לקחה מאד ברצינות את נושא האשמה, למעשה המדינה היחידה לדבריו שעושה זאת בעקביות וברצינות. בבתי ספר לא רק שלמדו אותם שהכל קרה בגלל תוקפנות גרמנית, וכל הסבל שנגרם לגרמנים עצמם די הוצנע, יותר מכך, מערכת החינוך מנסה ככל האפשר לחנך את הגרמנים לערער על נרטיבים ומוסכמות, לחשוב ולהתעמק ולא לציית באופן אוטומטי.
בבתי הספר נהגו להראות להם את סרטי הפרופוגנדה הנאציים, כדי שיראו איך אפשר לשטוף את המוח, בחינות בבית ספר תמיד דרשו התייחסות בטקסט ובאופן מילולי ונסיון להבין ולהעמיק בניגוד למבחנים האמריקאים.
לאורך שנים תחושת הגרמניות הוצנעה, ולדבריו רק לפני כמה שנים לאחר אליפות העולם (בכדורגל?) בגרמניה פתאום הם הרגישו חופשי להרגיש כגרמנים גאים ללא רגשות אשמה.
משם השיחה המשיכה למה שקורה בישראל, לעובדה שהשואה והאנטישמיות היא הסבר לכל דבר שקורה היום, לתחושה שהמנהיגים בישראל מטפחים השכם וערב, "אם לא תתחמשו ותהיו חזקים יבוא היטלר חדש.......", הפחד הזה שמוטמע בכל צעד.
ומצד שני מה שעניין אותי יותר הוא ההקבלה למה שקרה בגרמניה לפני המלחמה, כשהנאצים עלו לשלטון. התקופה בה המדינה עברה תקופה של האדרה, הביקורת נשמעה כבגידה, "אתה איתנו או נגדנו". נכון שנאצים הלכו מאד רחוק עם הנושא אך מה שקורה בישראל היום, במה הוא שונה ממה שקרה שם?
עד כמה שזה נשמע מפתיע, אני ישראלי גאה, אוהב את מולדתי, רוצה בהצלחתה אך זה לא מוריד כהוא זה מזכותי וחובתי להשמיע ביקורת. אך אני רוצה שבתי ספר תיכוניים בישראל ימדדו במספר התלמידים שהגיעו לאוניברסיטה, ושקציני צבא לא יכנסו לבתי ספר, ושהצבא יהיה הרע ההכרחי ולא דבר שמעריצים.
בהמשך הצטרף אלינו פעיל זכויות אדם רוסי שפגשנו ברכבת, ופסי ההשוואה עברו למה שקורה היום ברוסיה אך זה סיפור אחר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה