בפולין הצטרפנו לשיחת ערב לסמינר של בני נוער בנושא פליטים וזהות.
אני חייב לספר על המקום בו אנחנו נמצאים, זו אחוזה בשטח שהיה שייך עד למלחמת העולם השנייה לגרמנים. באחוזה זו נפגשו אינטלקטואלים גרמנים לדון בכתיבת חוקה לגרמניה שתגביל את הכוח של השלטון, וזה בזמן הנאצים, ואכן כשנחשפו כמעט כולם הוצאו להורג באשמת בגידה.
לאחר המלחמה כל הגרמנים שהיו בשטחים שסופחו לפולין גורשו לגרמניה, כמו שכל הפולנים שהיו בשטחים שסופחו לרוסיה גורשו לפולין.
והדיון הזה העלה מיד שאלות שהתקשרו גם לדיון של אתמול בנושא זכות השיבה של הפלסטינים:
1. אותם "בוגדים" או לא בוגדים שנתפסו בידי הנאצים והוצאו להורג, הרי בתקופה הפשיסטית שלפני המלחמה ובמהלכה, כל העם חשב בגרמניה שאסור לבקר את המדינה, שזה מחליש את כוחה. מה הופך בוגד בתקופה מסויימת לגיבור כמה שנים לאחר מכן? מה הפך את בגין, מנדלה, גנדי, וושינגטון מבוגד וטרוריסט לגיבור האומה, האם רק בגלל תוצאות המלחמה? מה זה אומר לגבי הפעילות שלנו היום? ולאלו שיעירו שבכל הדוגמאות האלו היו פעולות נגד שלטון זר, כדאי לזכור שהיטלר וחבורתו עלו לשלטון בצורה חוקית בגרמניה, וכמה היינו רוצים שהעם שלו יתמרד נגדו ולא יקבל את העובדה שאסור להעביר ביקורת. אני לא טוען שישראל שוות ערך לגרמניה, אך הכיוון אליו אנחנו פונים כעת הוא מפחיד.
2. אני אישית לא הכרתי את עובדות חילופי האוכלוסיה פה אלא רק באופן שטחי. נדהמתי לראות את השטחים שרוקנו מתושבים מסוג A והתמלאו בסוג B, האם גם היום זה יכול לקרות? ומצד שני האם זה יכול לשכנע את הפלסטינים שהסיכוי שמרביתם יחזרו לתוך שטחי 48 הוא אפסי?
בערב ישבנו עם בני הנוער וספרנו להם סיפורים אישיים
אני ספרתי את סיפורי והדגשתי את החלק שקשור להיות הורי פליטים. כמה אני חצוי בעובדה שהממשלה הישראלית נתנה להורים שלי שברחו בחוסר כל מרומניה, בית (או למעשה חדר) בירושלים לאחר המלחמה, ומצד שני הידיעה שלי שהבית שניתן להם היה שייך בעבר לאחרים. האם אני הייתי מסכים לגור בבית שהיה שייך לאחרים ושהם גורשו ממנו? והאם אני בכלל יכול לשפוט במבט לאחור כשכל מה שהורי הכירו זו מציאות בה מי שמפסיד במלחמה לעיתים בורח והמנצח לוקח את רכושו. בקבוצה היו בני נוער מכמה לאומים, תורכים גרמנים פולנים ו....ישראלים. ובעוד שרובם הקשיבו בניחותא חשתי כבר בשלב זה את התנועה בכסא של הישראלים, חיכיתי לצעקה "אך זה כלל לא כך אצלנו, איך אתה יכול להשוות". בהמשך נור סיפר את סיפורו והרחשושים בצד הישראלי גברו, המנחה ברוב חכמתו לא נתן לשאלות לגלוש לויכוח הרגיל אך זה התחיל לאחר מכן, ואני צפיתי מהצד בניסיון של הישראלים לשכנע את נור שהוא טועה ואצלנו זה לא כך.
עמדתי בצד עם בחורה מתורכיה שהייתה לה המון ביקורת על הישראלים ולהפתעתה אני ניסיתי להסביר לה שאני לא יותר חכם ולא בעל ערכים יותר מהצעיר הישראלי שמתווכח עם נור, וגם בחברה שלה, התורכית, לרבים קל לבקר את ישראל אך שאל אותם על התורכים ותראה פתיחות מהי. זה כנראה יצר האדם הדפוק שלנו, לראות צרות וחוסר ערכים רק אצל אחרים.
אני חייב לספר על המקום בו אנחנו נמצאים, זו אחוזה בשטח שהיה שייך עד למלחמת העולם השנייה לגרמנים. באחוזה זו נפגשו אינטלקטואלים גרמנים לדון בכתיבת חוקה לגרמניה שתגביל את הכוח של השלטון, וזה בזמן הנאצים, ואכן כשנחשפו כמעט כולם הוצאו להורג באשמת בגידה.
לאחר המלחמה כל הגרמנים שהיו בשטחים שסופחו לפולין גורשו לגרמניה, כמו שכל הפולנים שהיו בשטחים שסופחו לרוסיה גורשו לפולין.
והדיון הזה העלה מיד שאלות שהתקשרו גם לדיון של אתמול בנושא זכות השיבה של הפלסטינים:
2. אני אישית לא הכרתי את עובדות חילופי האוכלוסיה פה אלא רק באופן שטחי. נדהמתי לראות את השטחים שרוקנו מתושבים מסוג A והתמלאו בסוג B, האם גם היום זה יכול לקרות? ומצד שני האם זה יכול לשכנע את הפלסטינים שהסיכוי שמרביתם יחזרו לתוך שטחי 48 הוא אפסי?
בערב ישבנו עם בני הנוער וספרנו להם סיפורים אישיים
אני ספרתי את סיפורי והדגשתי את החלק שקשור להיות הורי פליטים. כמה אני חצוי בעובדה שהממשלה הישראלית נתנה להורים שלי שברחו בחוסר כל מרומניה, בית (או למעשה חדר) בירושלים לאחר המלחמה, ומצד שני הידיעה שלי שהבית שניתן להם היה שייך בעבר לאחרים. האם אני הייתי מסכים לגור בבית שהיה שייך לאחרים ושהם גורשו ממנו? והאם אני בכלל יכול לשפוט במבט לאחור כשכל מה שהורי הכירו זו מציאות בה מי שמפסיד במלחמה לעיתים בורח והמנצח לוקח את רכושו. בקבוצה היו בני נוער מכמה לאומים, תורכים גרמנים פולנים ו....ישראלים. ובעוד שרובם הקשיבו בניחותא חשתי כבר בשלב זה את התנועה בכסא של הישראלים, חיכיתי לצעקה "אך זה כלל לא כך אצלנו, איך אתה יכול להשוות". בהמשך נור סיפר את סיפורו והרחשושים בצד הישראלי גברו, המנחה ברוב חכמתו לא נתן לשאלות לגלוש לויכוח הרגיל אך זה התחיל לאחר מכן, ואני צפיתי מהצד בניסיון של הישראלים לשכנע את נור שהוא טועה ואצלנו זה לא כך.
עמדתי בצד עם בחורה מתורכיה שהייתה לה המון ביקורת על הישראלים ולהפתעתה אני ניסיתי להסביר לה שאני לא יותר חכם ולא בעל ערכים יותר מהצעיר הישראלי שמתווכח עם נור, וגם בחברה שלה, התורכית, לרבים קל לבקר את ישראל אך שאל אותם על התורכים ותראה פתיחות מהי. זה כנראה יצר האדם הדפוק שלנו, לראות צרות וחוסר ערכים רק אצל אחרים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה