אתמול ביקרנו בבוכנוולד, הייתי זקוק למרחק בזמן של כמה שעות כדי לחזור ולכתוב
החלטנו בתחילת הנסיעה שנושא השואה לא יהיה המרכז, וגם לא השוואת הסבל אלא נושא הפשיזם והליך השלום, אך בכל זאת אי אפשר לעשות ביקור זה ללא זעזוע נפשי וחשבון נפש.
1. רציתי להתחיל בהסבר על המדריך שלנו, דניאל (Daniel Gaede). גרמני שמשמש שנים רבות מדריך באתר ואחראי על נושא ההדרכה בו. פעיל שלום שביקר פעמים רבות במזרח התיכון במפגשים בישראל ובפלסטין. בשנות השמונים במהלך נסיעה שלהם באוטובוס בישראל ארע פיגוע (לא שאלתי פרטים, לא היה רלוונטי). רבים בקבוצה נפצעו כולל אותו והוא איבד באופן זמני את ראייתו. אחיו נהרג וכן כמה נוסעים אחרים.
הרופא שטיפל בו הוא ניצול אושוויץ, שנשבע בעבר שלא יטפל בגרמנים, אך כששמע את סיפורו החליט לנתח אותו ולהציל את ראייתו בעין אחת. לאורך כל הביקור הוא הקפיד על מתן זוויות ראייה שונות לכל ארוע ונקודה במחנה, ואמר לנו שמאד קל לעשות השוואות אך תמיד צריך לחשוב למה עושים את ההשוואה, והבנת הסיבה חשובה מאין כמוה.
2. מיד כשנכנסנו לאתר ראינו מרחוק קבוצה של בני נוער ישראלים, הצעדה שלהם מנקודה לנקודה עם דגלים מתנופפים בגאון, נראתה כל כך בוטה בעינינו וכהתרסה לכל שאר המבקרים שעברו בשקט והתלחשו, ראינו שם אנשים מכל הלאומים אך לי צרם משהו בהתנהגות זו. אני יודע שאני מכליל, אולי הם חברה טובים ורגישים, אולי ואולי, אך בכל זאת.......
בסיום ראינו אותם עומדים ליד אחד המבנים בטקס כלשהו של שבועה ואני יודע איך בני נוער חוזרים מאתר כזה, מלאי לאומיות וכח פנימי, וזה ממש לפני הצבא. הכנה מתאימה.
3. שאלתי שם את המלווים הגרמנים שלנו למה העם הגרמני הגיע לאן שהגיע. האם זה בגלל הנסיבות או שיש בהם משהו מעמיק יותר, כמו לדוגמה הנטייה שלהם לציית ולא לערער על סמכות. היו אתנו שלשה גרמנים כולל המדריך ולאף אחד לא הייתה תשובה. לפי המדריך זה אולי הצירוף של כמה מרכיבים. מצב כלכלי גרוע לפני המלחמה והבטחות של מנהיג שאם ילכו אחריו הכל יפתר, זריעת הפחד בהדרגה עד שניטלה יכולת התגובה, ואולי גם האנטישמיות המוטבעת. אך מצד שני היו כאלו שלא וויתרו, שנלחמו ומרדו. היו כאלו שהסתירו יהודים בברלין עצמה, אם כי הרוב שתק למרות שידע. ניסינו לחשוב מה מאפיין אנשים שאומרים 'לא', וישנם מספיק ניסויים שנעשו בזמן מחקרים שהראו שרוב האנשים מצייתים ולא מערערים על סמכות. ספרתי להם על התאטרון שאנחנו עושים בקבוצת טול כרם, על כך שהקהל מתערב בהצגה ומנסה לשנות את מהלך הסצנה (בדרך כלל לאפשר לערבי זקן לעבור במחסום למרות סירוב החיילים), אך כמעט כולם נכנעים בפני הסמכות שמפגין השחקן שמשחק את מפקד המחסום. וזה אפילו בהצגה אז בודאי במציאות בה חייך בסכנה. קל מאד לשפוט לאחור, להיות בטוח שאנחנו היינו מתנהגים אחרות, מפחיד אותי לחשוב שאני לא בטוח בכך.
4. התגובות של הפלסטינים היו מעורבות. מצד אחד הוקל להם בבירור כשראינו שלא כל הקורבנות שם היו יהודים, ברשימת הלאומים ראינו מצרים ואיראנים ותורכים. בוודאי שאחד היעדים העיקריים היו היהודים אך...(ראו סעיף ראשון לגבי השוואות).
5. במהלך הסיור דברנו גם המהנדסים שפיתחו את המכונות שהשתמשו בהן במחנה, ואת המשרפות באושוויץ. ועד כמה המהנדס שבנה ידע או לא ידע, ולי קפצו בראש שתי מחשבות. האחת היא מסרטון שראיתי לאחרונה על סחר הנשק בישראל, כשמנכ"ל משרד הבטחון אומר במצח נחושה "אני מוכר נשק ולא מעניין אותי כהוא זה מה עושים איתו, המצפון שלי נקי", וזאת למרות שהם יודעים שנשק נמכר למדינות בדרום אמריקה ואפריקה ובמקרים רבים משתמשים בו במלחמות בין מדינות ואפילו נגד אזרחים במדינה עצמה. והמחשבה השניה היתה על המהנדס X אצלנו שמפתח את הבואש (אותו חומר שמתיזים עלינו בהפגנות). דמיינתי לעצמי את הדו"ח שלו בתום הפיתוח, "מצאתי חומר Y חזק פי עשר ברמת הריח שלו אך הוא לא עמיד מספיק ומתפוגג לאחר כמה שעות, בעוד שחומר X מריח פחות חזק אך עמיד לאורך שבוע ולא יורד אפילו במקלחת". וגם לו המצפון בודאי לא מעיק. אחת ההתבטאויות של המדריך שלנו היתה ציטוט מסופר פולני שכתב על מפקד המחנה, "המצפון שלו היה נקי לחלוטין כי הוא אף פעם לא השתמש בו"
החלטנו בתחילת הנסיעה שנושא השואה לא יהיה המרכז, וגם לא השוואת הסבל אלא נושא הפשיזם והליך השלום, אך בכל זאת אי אפשר לעשות ביקור זה ללא זעזוע נפשי וחשבון נפש.
1. רציתי להתחיל בהסבר על המדריך שלנו, דניאל (Daniel Gaede). גרמני שמשמש שנים רבות מדריך באתר ואחראי על נושא ההדרכה בו. פעיל שלום שביקר פעמים רבות במזרח התיכון במפגשים בישראל ובפלסטין. בשנות השמונים במהלך נסיעה שלהם באוטובוס בישראל ארע פיגוע (לא שאלתי פרטים, לא היה רלוונטי). רבים בקבוצה נפצעו כולל אותו והוא איבד באופן זמני את ראייתו. אחיו נהרג וכן כמה נוסעים אחרים.
הרופא שטיפל בו הוא ניצול אושוויץ, שנשבע בעבר שלא יטפל בגרמנים, אך כששמע את סיפורו החליט לנתח אותו ולהציל את ראייתו בעין אחת. לאורך כל הביקור הוא הקפיד על מתן זוויות ראייה שונות לכל ארוע ונקודה במחנה, ואמר לנו שמאד קל לעשות השוואות אך תמיד צריך לחשוב למה עושים את ההשוואה, והבנת הסיבה חשובה מאין כמוה.
2. מיד כשנכנסנו לאתר ראינו מרחוק קבוצה של בני נוער ישראלים, הצעדה שלהם מנקודה לנקודה עם דגלים מתנופפים בגאון, נראתה כל כך בוטה בעינינו וכהתרסה לכל שאר המבקרים שעברו בשקט והתלחשו, ראינו שם אנשים מכל הלאומים אך לי צרם משהו בהתנהגות זו. אני יודע שאני מכליל, אולי הם חברה טובים ורגישים, אולי ואולי, אך בכל זאת.......
בסיום ראינו אותם עומדים ליד אחד המבנים בטקס כלשהו של שבועה ואני יודע איך בני נוער חוזרים מאתר כזה, מלאי לאומיות וכח פנימי, וזה ממש לפני הצבא. הכנה מתאימה.
3. שאלתי שם את המלווים הגרמנים שלנו למה העם הגרמני הגיע לאן שהגיע. האם זה בגלל הנסיבות או שיש בהם משהו מעמיק יותר, כמו לדוגמה הנטייה שלהם לציית ולא לערער על סמכות. היו אתנו שלשה גרמנים כולל המדריך ולאף אחד לא הייתה תשובה. לפי המדריך זה אולי הצירוף של כמה מרכיבים. מצב כלכלי גרוע לפני המלחמה והבטחות של מנהיג שאם ילכו אחריו הכל יפתר, זריעת הפחד בהדרגה עד שניטלה יכולת התגובה, ואולי גם האנטישמיות המוטבעת. אך מצד שני היו כאלו שלא וויתרו, שנלחמו ומרדו. היו כאלו שהסתירו יהודים בברלין עצמה, אם כי הרוב שתק למרות שידע. ניסינו לחשוב מה מאפיין אנשים שאומרים 'לא', וישנם מספיק ניסויים שנעשו בזמן מחקרים שהראו שרוב האנשים מצייתים ולא מערערים על סמכות. ספרתי להם על התאטרון שאנחנו עושים בקבוצת טול כרם, על כך שהקהל מתערב בהצגה ומנסה לשנות את מהלך הסצנה (בדרך כלל לאפשר לערבי זקן לעבור במחסום למרות סירוב החיילים), אך כמעט כולם נכנעים בפני הסמכות שמפגין השחקן שמשחק את מפקד המחסום. וזה אפילו בהצגה אז בודאי במציאות בה חייך בסכנה. קל מאד לשפוט לאחור, להיות בטוח שאנחנו היינו מתנהגים אחרות, מפחיד אותי לחשוב שאני לא בטוח בכך.
4. התגובות של הפלסטינים היו מעורבות. מצד אחד הוקל להם בבירור כשראינו שלא כל הקורבנות שם היו יהודים, ברשימת הלאומים ראינו מצרים ואיראנים ותורכים. בוודאי שאחד היעדים העיקריים היו היהודים אך...(ראו סעיף ראשון לגבי השוואות).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה