אתמול הייתה לי שיחה בנושא עם אליקים ניצני מלוחמים לשלום. ניסינו לברר לעצמנו למה באנו לכאן ומה רוצים לברר.
ספרתי לו על הנסיעה שהייתה לנו באפריל לאירלנד ועל הסיפור ששמענו משיפא אל קודסי שהייתה באותו זמן חברה פעילה בתנועה.
חשבתי על כך שראינו את שיפא באירלנד כבן אדם רגיל, מתנהגת כמונו, צוחקת ומתבדחת. ועדיין משהו גרם לה להיות מסוגלת להפרד מבני משפחתה, ולתכנן לעשות מעשה נורא גם של התאבדות, וגם של רצון להרוג תוך כדי אזרחים ישראלים. והנה היא הגיעה לסף הגיהנום וחזרה ממנו.
הסתכלנו אליקים ואני על קטרין, המדריכה החמודה שמלווה אותנו, וניסינו להבין איך העם הגרמני שהביא לעולם כל כך הרבה ערכי תרבות, הסכים לעצום עין ולעזור בצורה לחבורה של מטורפים לנסות לכבוש את העולם, ולעשות זוועות שאין כדוגמתן, והנה שוב קטרין נראית כבן אדם נורמלי. אז מה גרם לעם שלהם להגיע אל סף הגיהנום ולחזור ממנו?
ואז דברנו על מה שקורה כעת בישראל, תחילת הגזענות, שנאת הזר, האיומים ששמענו לפני טקס יום הזכרון על הצורך לתקוע לכל אחד מאיתנו כדור בראש, ועוד ועוד. ותמהנו אם מה שקרה לשיפא ומה שקרה לגרמנים יכול למעשה לקרות לכל אחד בנסיבות הנכונות, האם אנחנו בתחילת ההתדרדרות במדרון חלקלק ולא נוכל להסתמך על ההנחה שלנו זה לא יכול לקרות?
בפגישות אתמול בעיר קיל נפגשנו עם חבורה של אקדמאים, מארגונים שונים, שעוסקים בצורה זו או אחרת בהתמודדות עם הזכרון. המחוז הגרמני בו אנחנו נמצאים היה אחרי מלחמת העולם השניה בשליטה בריטית, והם העדיפי להעלים עין מהנאצים שנשאר פה ואפילו העסיקו אותם במשרות רשמיות. רק בשנות השמונים ולאחר מכן התחילו להקים פה אנדרטות ולדון בתקופה הנאצית. בני השיח הגרמנים שלנו נתקלים גם הם בחברה עויינת שלא רוצה לשמוע אפילו היום, והנה מצאנו
עצמנו במקום שנקבל תשובות נשאלנו שאלות.
איך מתמודדים עם חברים שלא רוצים לשמוע?
איך אתם מתמודדים עם בני המשפחה שמעדיפים שלא תדברו על הנושא?
ומה התשובות? מאד סובייקטיבי ואישי ואני מקווה להתייחס לזה בהמשך, בשלב זה אני חושב שעצם השאלה ווהשוואה בקונטקסט זה צריכה להיות מפחידה מספיק. האם בכולנו יש חיה שאם נעודד אותה היא תשתלט גם עלינו?
שאלה נוספת שעלתה אתמול ואין לנו תשובה עליה. אם לפני עליית הנאצים לשלטון היה כבר פייסבוק, האם הנאצים היו מצליחים להשתלט על גרמניה?
ספרתי לו על הנסיעה שהייתה לנו באפריל לאירלנד ועל הסיפור ששמענו משיפא אל קודסי שהייתה באותו זמן חברה פעילה בתנועה.
חשבתי על כך שראינו את שיפא באירלנד כבן אדם רגיל, מתנהגת כמונו, צוחקת ומתבדחת. ועדיין משהו גרם לה להיות מסוגלת להפרד מבני משפחתה, ולתכנן לעשות מעשה נורא גם של התאבדות, וגם של רצון להרוג תוך כדי אזרחים ישראלים. והנה היא הגיעה לסף הגיהנום וחזרה ממנו.
הסתכלנו אליקים ואני על קטרין, המדריכה החמודה שמלווה אותנו, וניסינו להבין איך העם הגרמני שהביא לעולם כל כך הרבה ערכי תרבות, הסכים לעצום עין ולעזור בצורה לחבורה של מטורפים לנסות לכבוש את העולם, ולעשות זוועות שאין כדוגמתן, והנה שוב קטרין נראית כבן אדם נורמלי. אז מה גרם לעם שלהם להגיע אל סף הגיהנום ולחזור ממנו?
ואז דברנו על מה שקורה כעת בישראל, תחילת הגזענות, שנאת הזר, האיומים ששמענו לפני טקס יום הזכרון על הצורך לתקוע לכל אחד מאיתנו כדור בראש, ועוד ועוד. ותמהנו אם מה שקרה לשיפא ומה שקרה לגרמנים יכול למעשה לקרות לכל אחד בנסיבות הנכונות, האם אנחנו בתחילת ההתדרדרות במדרון חלקלק ולא נוכל להסתמך על ההנחה שלנו זה לא יכול לקרות?
בפגישות אתמול בעיר קיל נפגשנו עם חבורה של אקדמאים, מארגונים שונים, שעוסקים בצורה זו או אחרת בהתמודדות עם הזכרון. המחוז הגרמני בו אנחנו נמצאים היה אחרי מלחמת העולם השניה בשליטה בריטית, והם העדיפי להעלים עין מהנאצים שנשאר פה ואפילו העסיקו אותם במשרות רשמיות. רק בשנות השמונים ולאחר מכן התחילו להקים פה אנדרטות ולדון בתקופה הנאצית. בני השיח הגרמנים שלנו נתקלים גם הם בחברה עויינת שלא רוצה לשמוע אפילו היום, והנה מצאנו
עצמנו במקום שנקבל תשובות נשאלנו שאלות.
איך מתמודדים עם חברים שלא רוצים לשמוע?
איך אתם מתמודדים עם בני המשפחה שמעדיפים שלא תדברו על הנושא?
ומה התשובות? מאד סובייקטיבי ואישי ואני מקווה להתייחס לזה בהמשך, בשלב זה אני חושב שעצם השאלה ווהשוואה בקונטקסט זה צריכה להיות מפחידה מספיק. האם בכולנו יש חיה שאם נעודד אותה היא תשתלט גם עלינו?
שאלה נוספת שעלתה אתמול ואין לנו תשובה עליה. אם לפני עליית הנאצים לשלטון היה כבר פייסבוק, האם הנאצים היו מצליחים להשתלט על גרמניה?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה